הכרעת דין בתיק ת"פ 35199-08-10

1.           הנאשם והמתלוננת פלונית ( להלן: "המתלוננת"), הינם בני זוג גרושים מזה מספר שנים.

על פי עובדות כתב האישום, המחזיק שני אישומים, איים הנאשם, בתאריך 9.8.10, בשתי הזדמנויות, בפגיעה שלא כדין במתלוננת, במהלך שיחות טלפוניות שקיים עם אחות המתלוננת מ' ( להלן: "מ'").

על פי הנטען, באישום הראשון, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, לאחר השעה 15:00, התקשר הנאשם לטלפון של מ' ואיים בפגיעה במתלוננת בכך שאמר לה שתמסור למתלוננת כי הוא ישרוף את הבית שלה, ירצח אותה וידקור אותה בסכין וכי לא אכפת לו לשבת עליה 50 שנה, והוסיף כי אין לו מה להפסיד, כל זאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

על פי הנטען, באישום השני, מאוחר יותר באותו יום סמוך לשעה 24:00 התקשר הנאשם למ' ואיים שלא כדין בפגיעה במתלוננת, בכך שאמר לה שתמסור למתלוננת כי הוא ישרוף אותה, ישפוך עליה חומצה וידקור אותה ואת חבר שלה 20 דקירות בסכין, זאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

על כל אלה מואשם הנאשם, בפרק הוראות החיקוק, בשתי עבירות של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( להלן: "חוק העונשין").

2.           כתב האישום אינו מפרט את הנסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע המעשים המיוחסים לו ואלה נלמדו במהלך שמיעת ההוכחות בתיק, כשלמעשה אין מחלוקת אמיתית כי ברקע למעשים חתונת בנם של בני הזוג וחילוקי דעות שהתגלעו בין השניים בנוגע להגעת בן זוגה של המתלוננת לשבת חתן, שנערך לבן, סמוך לפני המועד הרלוונטי לכתב האישום, ושכתוצאה מהגעתו של בן הזוג לא השתתף הנאשם באירוע.

3.           להוכחת המעשים המיוחסים לנאשם העלתה המאשימה לעדות את המתלוננת ומ' והגישה את אמרותיו של הנאשם בחקירתו במשטרה.

4.           על פי עדות המתלוננת העובדה שהנאשם מאיים לפגוע בה הובאה לידיעתה לראשונה, ממ', שסיפרה לה שהנאשם איים בפניה שיחכה לה עם סכין מתחת לבית וידקור את בן זוגה, שישפוך עליה חומצה ויעשה אותה נכה לכל החיים ומאוחר יותר באותו יום, אף שמעה במו אוזניה את הנאשם מאיים לפגוע בה, כשבמהלך שיחה טלפונית שקיימה עם מ' התקשר הנאשם אל מ', האחרונה פתחה את הרמקול והיא שמעה את קולו של הנאשם, שבדבריו שב ואיים לפגוע בה.

לדבריה לאחר ששמעה את דברי האיום חשה מפוחדת ומאוימת ומשום שפחדה, שהוא עלול לבוא ולעשות מעשה, הלכה להתלונן.

עם תום חקירתה הנגדית, במהלכה עומתה עם גרסתה במשטרה, ולאחר שהבהירה כי אינה זוכרת בדיוק את תוכן האיומים ששמעה בעצמה ואת נוסח המילים בהם השתמש הנאשם, אך "זוכרת איומים... זה  לא משנה מה הוא איים, אבל הוא איים עליי", הוגשה הודעתה במשטרה, לבקשת ב"כ הנאשם, בכפוף לכללים בדבר עדויות שמיעה.

בהודעתה במשטרה סיפרה המתלוננת על שני אירועי איומים. הראשון בשעות אחר הצהריים והשני בחצות.

על האירוע הראשון שמעה מאחותה מ', שהתקשרה לספר לה על כך סמוך לאחר שסיימה את השיחה עם הנאשם. לדבריה, סיפרה לה מ' שהנאשם איים לשרוף את ביתה, לרצוח אותה, לדקור אותה בסכין "ושלא אכפת לו לשבת עליי 50 שנה בכלא".

ביחס לאירוע השני סיפרה המתלוננת, בתלונתה במשטרה, כי שמעה את הדברים במו אוזניה, שכן בשעה 24:00 עת דיברה עם מ' בטלפון התקשר הנאשם למ' לפלאפון שלה ומ' שמה את השיחה על רמקול כדי שהמתלוננת תוכל להקשיב לשיחה. באותה שיחה, על פי טענתה, הוא "אמר לה שתגיד לי שהוא ישרוף אותי ושהוא ישפוך עלי חומצה וידקור אותי 20 דקירות בסכין אותי ואת החבר שלי."

5.           מ', הצהירה כבר בפתח עדותה כי אינה רוצה להיות מעורבת בעניין, ניכר היה כי היא חשה אי נוחות רבה להעיד נגד הנאשם, שלדבריה "הוא לא מסוכן  לציבור ובסדר גמור" ושבה והכריזה כי "אני לא זוכרת בדיוק פרטים, גם כשקראתי את הודעתי לא נזכרתי במה שהיה. היה ויכוח". משכך הוכרזה כעדה עוינת, והחלה להיחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ המאשימה. מאחר שעמדה על דעתה שאינה זוכרת את מה שנאמר, אם כי אישרה ש"מה שכתוב במשטרה זה מה שהיה" התקבלה, לבקשת ב"כ המאשימה, הודעתה במשטרה כראייה מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ( להלן: "פקודת הראיות").

מהראיות עלה כי בין הנאשם ומ' התקיימו יחסי ידידות, חרף יחסיו עם המתלוננת, ובמהלך חקירתה הנגדית אף פנתה מיוזמתה ישירות לנאשם והבהירה "אני רוצה שיהיה לך טוב. לא יודעת איך הגענו לבית המשפט, אבל אני לא אשקר".

לכן, אף שחזרה פעם אחר פעם על כך שאינה זוכרת מה נאמר, הדגישה שמה שנאמר על ידה במשטרה - היה, אף אותם דברים שלא סיפרה מיוזמתה ורק אישרה לבקשת החוקר וכדבריה "אישרתי את הדברים בפני החוקר כי ידעתי שזה היה".

כבר בהודעתה שהוגשה, כאמור, מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות לא "התנדבה" מ' למסור יותר מדי אינפורמציה על תוכן השיחה/שיחות שקיים עמה הנאשם, באותו יום.

מיוזמתה סיפרה רק שהנאשם אמר לה בשיחת הטלפון "שהוא ישרוף את הבית שהוא יעשה לה שחור שישפוך עליה חומצה", כשהכוונה למתלוננת, ובהמשך אישרה את גרסת המתלוננת, כפי שנמסרה בתלונתה במשטרה והוצגה בפניה על ידי החוקר, ולפיה הנאשם גם איים להרוג את המתלוננת ואמר שלא אכפת לו לשבת 50 שנה בכלא, כשלטענתה המתלוננת הייתה עמה על הקו ושמעה הכול.

6.           הנאשם, בהודעתו הראשונה במשטרה סיפר, בקצירת האומר, על כך שהתכוון להשתתף באירוע שבת חתן, לרגל נישואי בנו, שהתקיים בבית בו התגוררה המתלוננת, אך כשהגיע סמוך לבית  התקשרה אליו מ' והודיעה לו שהחבר של המתלוננת  נמצא במקום, אף שבהסכם הגירושין שלהם צוין שאף גבר לא ייכנס לבית. לכן, בסופו של דבר, לא השתתף באירוע.